עצובים וכואבים כולנו מרכינים ראש, לא- מאמינים ומצפים לבואך עד בוש. אבל אתה הלכת בלי שוב, ולנו עצוב כל כך עצוב. האם תוכל להקרין עלינו גם שם, אתה שהיית אוהב כל אדם ואדם, אתה הושטת יד בעת צער, ותמיד היית מגן בשער, מלא אמונה ובעל ערך, ובכל תפקיד מצאת את הדרך, תחסר לנו מאוד היום ובעתיד ובמותך תהיה חקוקה בלבנו תמיד.